חדוות גילוי והתפעמות ממעשה אמנות
תום שמאלי מציג חוויה אמנותית רעננה וקודרת בגלריה שבקיבוץ הולדתו, כפר מסריק
מעטות הן התערוכות שמזמנות חדוות גילוי והתפעמות ממעשה אמנות, מעשה שמצטייר כחף מתקדימים ומהשפעות קלאסיות או עכשוויות. עבודות הפיסול וה"רדי-מייד" של תום שמאלי, המוצגות בגלריה "הסלון" בקיבוץ כפר מסריק, יוצרות חוויה כזו. למתבונן נדמה כי שמאלי (שנולד בכפר-מסריק ומתגורר בנירית) מתייחס אל יציר כפיו כאילו היה הדבר הדחוף וההכרחי ביותר שאפשר וצריך לעשות. הפיסול שלו - לעיתים רישום קווי בחלל, ולפרקים מסה שמסתייעת באבנים או בגזירי עץ מזדמנים - הוא מטפיזי באופיו: מדבר על רוחניות תוך ציטוט פסוקים תנ"כיים, ומחצין דימויי אנוש וחיה בסגנון חסכני שמזכיר (ללא חקיינות ומנייריזם) את הרישום של יואב אפרתי, שמושפע מרפי לביא ז"ל.
תום שמאלי מרתך ברגים ומכופף חוטי ברזל כמו היה מצייר במכחול מעודן. הוא משלשל אובייקטים מהתקרה ומשלב אותם עם דימויים שעולים מהקרקע או
מונחים על כן מוגבה. הרישומים (מרביתם דיוקנים עצמיים) חלשים בהרבה מעבודות הברזל, האבן והעץ, אבל הרושם הכללי הוא שמדובר באמן רגיש ורענן, גם אם מורבידי וקודר בתפישת המציאות והאמנות.
העבודות תלויות בדחיסות חסרת נשימה. אין קיר, עמוד, רצפה וקרן זווית שאינם מטופלים בקו או בכתם ומכתם ספרותי. "איזהו העשיר? השמח בחלקו/ זה חלק מהעניין/ חלק מ../ חלק משלם/ חלק משלמות/ כך ש/ אין צורך לתפוש את חלקך בבריאה/ או חלקו של רעך/ או את חלקו של המונח מולך/ אלא להיוודע לו/ לחלקיותו/ הטובה/ בשמחה..." זהו חלק משירה המופיעה בספר "אבות", ושעיבדה ה"רבנית" ימימה ז"ל. שמאלי נטל את הפסוקים כדי לבאר מדוע ולמה החליט לכנות את תערוכת היחיד שלו בשם "חלק". ואכן, סך החלקים בתערוכה (ויש הרבה כאלה) יוצרים גוף עבודות שלם ומרשים.
