הסולם

הסולם הוא סולם שעוזר לי לטפס לרגע הזה, כדי להיות ברגע הזה, כאן ועכשיו — כי זה המקום הכי גבוה שקיים והכי חי שקיים.

סולם הוא בעצם דבר שאני זקוק לו כדי להגיע בבטחה אל מקום גבוה, גבוה מהשגתי. כמו למשל לטפס בסולם כדי לקטוף פרי שגדל גבוה. וגם בשביל לרדת לקרקע ממקום גבוה שנתקעתי בו — למשל כשאני נמצא על גג או בצמרת עץ ואין לי איך לרדת, צריך שיניחו לי סולם כדי לרדת.

הרבה פעמים אני עולה על עץ גבוה מדי גם בתוך נפשי, ולא מוכן לרדת, וגם לא מוצא איך ומאיפה לרדת מהעץ שטיפסתי עליו. ואפילו לפעמים לא מוכן להודות בזה שעליתי על עץ גבוה מדי. אולי דווקא אז צריך סולם מיוחד לי, עקום כזה, כדי לרדת.

סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה.

מה זה? זה משל לאדם. אדם עלי אדמות, אדם שמנסה ורוצה ושב חזרה ושוב רוצה. הסולם מאפשר לו לנוע, מאפשר לכל הרגשות והמחשבות שלו לעלות ולרדת ולעלות. הסולם הוא אני.

סולם שיכול לחבר אותי עם החלק האינסופי שבתוכי, גם כשאני נמצא במקום נמוך, קשה וחשוך, וגם כשאני מרגיש זחוח ותלוש וכאילו הגעתי לאנשהו. ברגע שאני מסכים שאני סולם שמחבר את השמיים שבי עם הקרקע של חיי, ושאיני משהו סטטי ותקוע —

אז גם במפגש עם אנשים סביבי אני לא מחבר אותם אליי ולא גורם להם להישען על אנשים מבחוץ, אלא לעצמם. לסולם שהם, ולזה שיש בתוכם ניצוץ אלוהי חי — ניצוץ שיורד ונמצא גם במקומות הכי נמוכים, ואפשר כבר עכשיו לנוע ולפעול איתו.

כל אחת ואחד סולם מיוחד וחדש בעולם.

מקור: בראשית כ״ח, י״ב