דילוג לתוכן

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה

פרויקטים נבחרים מהארץ ומהעולם

עבודות שנוצרו מתוך שיתופי פעולה עם אנשים פרטיים, אדריכלים ומוסדות, כל אחת בהתאמה אישית למקום, לסיפור ולרוח שלו. כל פרויקט הוא מפגש בין חומר, אדם וסביבה, שבו הברזל מקבל חיים והופך לחלק בלתי נפרד מהמרחב.

מנהטן ניו יורק

במנהטן, בין קירותיו של בית הכנסת בטרייבקה, נרקם בימים אלו פרויקט מיוחד במינו. תום שמואלי, יחד עם קבוצה של חמישה אמנים ישראלים, נפגש עם הקהילה היהודית המקומית כדי ליצור משהו שגדול מסך חלקיו: גשר של חומר ורוח.

בתערוכה "1956", המפגש הזה הופך לרגע מעורר השראה שמחבר בין הלב הישראלי ליהדות ארצות הברית. זהו סיפור על איך מתוך האפר והמתכת הכבדה צומחת יצירה שמוסיפה טוב לעולם.

היצירות המוצגות בתערוכה לא נולדו בחלל ריק; הן נוצרו מתוך שברים של מציאות שהתנפצה ב-7 באוקטובר. מתוך אותם שברים צמחה בחירה עזה בחיים – רצון ליצור אהבה בבתים, למרות הכל וכנגד כל הסיכויים

סיפורה של חנוכיית "ואהבת" מרסיס של טיל

הכל התחיל בבקשה מיוחדת שהגיעה מניו יורק, מדוד פרסמן. המשימה הייתה להפוך את הבלתי יאומן לאמנות: לקחת רסיסי מתכת מטילים שנורו מעזה, ולצקת לתוכם נשמה חדשה של קדושה ואור.

כך נולד הפרוייקט המיוחד הזה

דמיינו את הברזל הקר והאלים הזה, שנאסף בשדות ישראל על ידי האמן אלי גרוס, עובר שינוי בבית המלאכה. בידיים של תום שמואלי, חומר שנועד להחריב הופך לחנוכייה ופמוטים – כלים שמפיצים אור וחום בבתים בכל העולם.

זוהי התגשמות חזונו של הנביא ישעיהו: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת".

ביצירה הזו, המלחמה מפנה את מקומה ליצירה. כל חנוכייה היא יחידה במינה, עשויה בעבודת יד, ונושאת בתוכה רסיס אמיתי שמזכיר לנו שאפשר – וצריך – להפוך כל הרס למקור של שלום ואהבה

תבליט קיר על קירות השוק הישן בעפולה

חלק מפרויקט רחב של תנועת תרבות  ועיריית עפולה במסגרת פסטיבל "עפוליז". 

העבודה מבקשת להפיח חיים חדשים במרחב הציבורי דרך התפיסה של חיבור בלתי אמצעי בין שפת האמנות לבין היום-יום האותנטי של העיר.

התבליט, שצמח מתוך ההשראה של תום מהשהות וההליכה בשוק והדיאלוג עם הסוחרים הוותיקים, הוא עכשיו חלק בלתי נפרד מתהליך פיתוח השוק והפיכתו למרכז תרבותי תוסס.

מהסטודיו אל המרחב הציבורי: פיסול חוץ בפארק הגליל

לאחר שנים של יצירה אינטימית בין כותלי הסטודיו, האמן הרגיש שהברזל מבקש מרחב. היצירה שלו יצאה החוצה, אל הנוף הפתוח, ומצאה בית בלב פארק הגליל (המחצבות) שבכרמיאל.

תחת אוצרותו של הפסל הוותיק שאול סלו, ובצד עבודות של אמנים בעלי שם מהארץ ומהעולם (כמו דוד פיין וברני פינק), ניצב פסלו של התום שמואלי – יצירה שנושמת בין המפלים, הבריכות והצמחייה הארץ-ישראלית.

הפסל, שנקרא "לאן בדיוק" ומהווה מחווה לקונסטנטין ברנקוזי, אינו רק חומר; הוא שאלה. בתוך עולם של אינסוף אפשרויות, הוא מזמין את המטיילים בפארק לעצור לרגע, להביט למעלה ולתהות:

" לאן בדיוק אנחנו הולכים?"

לקוחות מוסדיים